סעיד נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

בפני תביעה שעניינה תאונת דרכים שאירעה ביום 22.2.07 בכיכר רבין בתל-אביב.

אוטובוס התובע נסע מתחת לגשר המוצב במקום ונתקע בו, באופן שגג האוטובוס ניזוק. לטענת התובע, האוטובוס תוקן באופן חלקי בלבד בהתאם לדו"ח השמאי מטעם חברת הביטוח, אך בהמשך, משבוצע תיקון משלים, סירבה הנתבעת לשאת בעלותו והתובע נאלץ להזמין שמאי מטעמו ולשאת בעלות סיום התיקון של האוטובוס. מכאן התביעה.

הנתבעת טענה בכתב הגנתה כי האוטובוס תוקן בהתאם לדו"ח השמאי מטעם חברת הביטוח והתובע קיבל פיצוי בהתאם לקביעת השמאי. הנתבעת טענה טענות שונות כנגד דו"ח השמאי מטעם התובע, בין היתר ביחס למועד בו נערך וביחס לקביעותיו השונות והעלתה תמיהה מדוע זה לא פנה התובע כל אותה תקופה אל הנתבעת למען זו תישא בעלות התיקון הנוסף.

בתיק התקיימו שני דיונים. ביום 18.4.12 וביום 29.5.12, זאת מאחר שבמועד הראשון, לא הביא עימו התובע את עדיו.

התובע העיד כי סוכם עם חברת הביטוח, באמצעות סוכן הביטוח, כי התיקון יבוצע בשני שלבים, זאת מאחר שהתאונה אירעה בעונת התיירות הבוערת והתובע ביקש להחזיר את האוטובוס אל הכביש בהקדם האפשרי. בהמשך, לא השיבה לו הנתבעת והוא נאלץ להזמין שמאי מטעמו ולתקן את הנזק. בן התובע, אשר היה מעורב אף הוא בטיפול במקרה, הוסיף וטען כי השמאי מטעם הנתבעת לא נתן את הפיצוי המגיע ועל כן פנו לשמאי פרטי מטעמם.

השמאי מטעם הנתבעת, מר יגאל אנקורי, טען כי התייחס בחוות דעתו לכל מה שטעון היה תיקון בעקבות התאונה ובהתאם, תוקן האוטובוס, במוסכים על פי קביעת התובע. השמאי טען כי לא הועלתה בפניו כל טענה שהיא ביחס לנזקים אשר לא נכללו בחוות דעתו וכי לא זכה לפניות כלשהן מאת התובע או סוכן הביטוח שלו, בסמוך לאחר הטיפול ברכב או לאחר מכן.

בדיון השני העיד השמאי מטעם התובע, מר ג'מיל מרזוק. לדבריו, הוזמן כבר יום לאחר האירוע ובדק את האוטובוס, אולם בהמשך, נאמר לו כי מגיע שמאי מטעם חברת הביטוח וכי אין צורך בחוות דעתו. בשלב מאוחר יותר, פנה אליו התובע בשנית וטען כי נזקי האוטובוס לא תוקנו במלואם. בשלב זה, הכין חוות דעת, אשר אינה כוללת את התיקונים אשר נמסר לו כי בוצעו באוטובוס, בהתאם לדו"ח השמאי מטעם הנתבעת. בדברי השמאי נתגלעו סתירות ביחס לשני עניינים מרכזיים, האחד בשאלה האם בדק את האוטובוס בשנית, לאחר שזה תוקן בהתאם לדו"ח שמאי הנתבעת (עמ' 7 ש' 22 לעומת עמ' 8 ש' 19) והשני בשאלה האם עיין בדו"ח השמאי אנקורי (עמ' 8 ש' 12 לעומת עמ' 9 ש' 4).

סוכן הביטוח אשר הוזמן לדיון השני לא התייצב. לדברי התובע, חשש הסוכן מן הנתבעת שכן הוא משמש עדיין כסוכן מטעמה.

שמעתי את בעלי הדין ואת השמאים ועיינתי בדו"חות אשר נערכו על ידי השמאים מטעם שני הצדדים.

לאחר ששקלתי את הראיות שהובאו בפניי בתיק זה, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להדחות.

ראשית, בהתאם למוסכם בין התובע לנתבעת, כמצויין בתנאי הפוליסה, היה על התובע לפנות בהתאם לפוליסה לשמאי בורר. הדבר לא נעשה וטעם לכך, לא נמסר.

שנית, וכאן העיקר, בפניי שתי חוות דעת. האחת מטעם התובע, והיא מתיימרת לתעד את מצב האוטובוס לאחר התיקון אשר בוצע על חשבון הנתבעת ואילו השניה, היא חוות דעתו של שמאי הנתבעת, לפיה תוקן האוטובוס, תיקון מלא וסופי. בין שתי אלו, מוצאת אני להעדיף את זו של שמאי הנתבעת.

שמאי התובע סתר עצמו בנקודה מהותית והיא סוגיית בדיקתו את האוטובוס. תשובתו הראשונה היתה כי בדק את האוטובוס פעם אחת בלבד, יממה לאחר התאונה. בהמשך, טען, לפתע, כי האוטובוס נבדק פעמיים אולם תצלומים מן הבדיקה השניה, למרבה הפלא, לא היו בידיו, חרף העובדה שזומן להעיד בתיק ולבטח, הבין כי עליו להביא עימו את כל תיק הבדיקה הרלוונטי. עניין זה הוא מכריע, שכן טענת התובע הנסמכת על חוות דעת השמאי, היא כי האוטובוס לא תוקן כראוי. במצב שכזה ניתן היה לצפות מן השמאי, לכל הפחות, לבצע בדיקה נוספת של האוטובוס לאחר שזה תוקן על ידי הנתבעת. הכנת חוות דעת הנסמכת על תצלומים שנערכו על ידי שמאי הנתבעת ועל דברים שנמסרו לשמאי בעל-פה מן התובע, פוגעת ביכולת להסתמך עליה.

השמאי סתר עצמו בנקודה מהותית נוספת והיא השאלה האם השווה את חוות דעתו לזו של שמאי הנתבעת. בתחילה טען שכלל לא ראה את דו"ח שמאי הנתבעת ואילו בהמשך טען כי ראה אותו.

סתירות אלו, כמו גם האופן שבו ערוך הדו"ח שלו, כאשר כלל לא ברור כי המדובר בדו"ח המתעד ליקויים שעוד נותרו וכאשר כלל לא תועד על ידו מצב האוטובוס לאחר התיקון, הביאו אותי למסקנה כי אין לקבל את חוות דעתו ויש להעדיף, לכן, את זו של שמאי הנתבעת.

סוכן הביטוח של התובע אשר לטענת התובע היה מעורב באותה "הסכמה" נטענת לפיה יתוקן האוטובוס בשני שלבים, טענה המוכחשת מכל וכל על ידי נציג הנתבעת ועל ידי השמאי מטעמה, לא הובא להעיד ומטעמיו של התובע לא התבקש להביאו באמצעות בית המשפט.

אי-הבאתו של עד אשר אמור להיות עד מטעמו של בעל-דין והמצוי בשליטתו, צריכה לשמש לחובתו וכך במקרה שבפניי.

לכך יש להוסיף גם את העובדה שהתובע לא הוכיח כי פנה אל הנתבעת בדרך כלשהי, לאחר התיקון הראשון, בטענה כי נדרש תיקון נוסף. זולת טענה כללית בנושא, לא הוצגה כל ראיה בנושא וניתן היה לצפות למצוא כזו, בטרם יפעל התובע להבאת שמאי מטעמו ולהגשת תביעה.

בנסיבות אלה, אני מוצאת כי התובע לא עמד בנטל, התביעה לא הוכחה והתוצאה, לכן, היא דחייתה.